top of page

34

אמנם לא ראיתי את תמי מלפני שעברה לישראל, 

תמיד תהיה בלבי. תהיה מנוחתך עדן.

 

רונית רועי

הכרתי את תמי בניו יורק היינו משחקות יחד בקפוארה בשנות ה90'. אמנם לא נפגשנו ולא שוחחנו מזה שנים רבות. אהבתי אותה מאד ותמיד זכרתי את יום הולדתה

(7 במאי), אינני יודעת מדוע. 

אני מאוד עצובה לשמע הידיעה על פטירתה ומאד מצטערת על שאבדה לכם.

זהבה צדקס

אני כבר לא זוכרת בדיוק איך ומתי, אבל המקרה הפך להרגל וכך בכל פעם שהגעתי לשבתאי הוזמנתי להצטרף.

השתפרתי מ0-ל10 מתוך 100 מאה בשש-בש; למדתי משחקי קלפים - שכבר הצלחתי לשכוח - ובתוך כל זה, מעבר לכל השונה שבינינו צף לו נושא אחד עמוק...

רק שעכשיו נותרתי לבד, בלי האדם שהבין ללבי כ"כ...

תמוש – קשה מבחוץ ורכה מבפנים – אבל מעולם לא היית רכה על עצמך. השריון נסדק לעתים אבל מיד היה קם ועומד לו להגנה. ממה בעצם???

זמן רב גיששתי בעדינות עד שנבנה אמון בינינו והשיחות נעשו עמוקות ומעשירות.

הבנתי, אביבה, ואני יכולה להגיד לך שעשית כל מה שניתן במסגרת המצב. לא הייתה דרך אחרת, ואת הלכת בה בגבורה.

לקח זמן עד שהפנמת שלא הכל תלוי בך. אני יודעת שהבנת הקשיים הרגשיים שלך, שכאבו לי ממש פיסית... בקרת אותי, כשהייתי אני  בביה"ח, וישנת שם לידי. רציתי עכשיו גם אני להיות שם בשבילך, בכל אופן שהתאים לך...

המשפטים שלך נסתיימו תכופות ב"את מבינה?"...לא ידעתי אם זה נגזר מביטוי אמריקאי או שמא/אולי זה בגלל המורה שבך?

תמוש שלי, אני יודעת שנתראה, כך או אחרת, במוקדם או במאוחר, ואז אני מבטיחה להשקיע יותר.

גילי רשף

תמי יקרה ואהובה!!!

את תחילת שנת הלימודים פתחנו עם הבשורה הנוראה על דבר מחלתך.

בטרם הספקנו לעכל זאת, קבלנו הודעה בתחילת השנה האזרחית כי ימייך ספורים.

אתמול בבוקר, בכאב עצום ושיברון לב נתבשרנו כי השבת את נשמתך לבורא.

הגעת לארצנו לאחר שהות ארוכה וממושכת בניו יורק, ארה"ב. כאישה המחבקת ומכבדת כל אדם באשר הוא, עבדת כמורה לאנגלית במגזר הערבי במסגרת א-פורמלית. לאחר מכן נקלטת בבית ספרנו כמורה במגמת העיצוב. באמתחתך נשאת עמך הצלחה מוכחת עם תלמידי הארלם הקשים ודרכי הוראה מהתפוח הגדול. אך יותר מכל, הבאת את נשמתך ואישיותך המופלאות.

בשקט האופייני לך אימצת לא לבך את כל תלמידי בית הספר. עבורך, "התלמיד במרכז" לא הייתה סיסמא, אלא מהות תפקידך כמורה ומחנכת. התלמידים היו ילדייך!! היית שם עבורם יומם וליל, בחגים, בחופשות, בשבתות וקל וחומר בימי החול.

הם גילו לך את סודותיהם הכמוסים ביותר מצאו אצלך אוזן קשבת, חום, אהבה ועצה טובה. 

בבית הספר, מעבר לשעות ההוראה הרגילות, נטלת על עצמך מגוון רחב של תפקידים תובעניים כמו" הובלת מועצת התלמידים, בניית מערכת השעות ועוד ועוד. בין כל התפקידים הרבים גם החלפת אותי כמורה לאנגלית בתקופה הארוכה בה נעדרתי. את, בזמן קצר יחסית, הובלת את התלמידים להצלחה רבה בבחינות הבגרות.

כולם במערכת החינוך, ללא יוצא מן הכלל, היו רגועים, שקטים, סמוכים ובטוחים כשאת ביצעת תפקיד כלשהו. וכשהעברת את השרביט, אפילו ממיטת חולייך, סייעת וליווית עקב בצד אגודל את המורים שנכנסו לנעלייך הגדולות. את עמלת בחריצות ללא לאות ועשית לילות כימים ולא ציפית למאום.

תמי יקרה, קצרה היריעה מלהכיל את תרומתך הרבה בעולמנו. היית אהובה על ידי כל צוות בית הספר, התלמידים וההורים כאחד. הדבר אינו מובן מאליו כלל ועיקר. זה רק הודות לעובדה שהיית באמת ובתמים אדם ערכי ומיוחד במינו. אישה חפה מאיפור, נטולת מניירות וצביעות, אישה פיה וליבה שווים. תוכך היה כברך.

אשרינו שזכינו להכירך ולעבוד לצידך. אני מצדיעים לך היום ומודים על הכל!

היית מלאך שפיזר בינינו טוב וכעט את מפלסת את דרכך אל המלאכים של מעלה.

היי שלום ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים, אמן ואמן!

אוהבת, מעריכה, מוקירה ומתגעגעת,

מיכל הופרט ברקאי  

זיכרונות על תמי, בת דודתי,

לתמי,

כבר וויתרתי על המחשבה שאוכל לכתוב משהו שיתאר אותך ואת משמעותך בחיי בדייקנות, או שאוכל לכתוב משהו שיגיע קרוב מספיק למשמעות הזאת. הדברים המועטים שאביע כאן יהיו לא יותר מאשר ניסיון צנוע לזכרך. 

אני זוכר בסוף שנות ה90', כנער מתבגר, ביקרתי בניו יורק ולנתי אצלך בדירת הסטודיו הקטנה שלך ברח' מס' 72: רצפות פרקט, פסנתר קטן וכמובן – חתול. זאת הייתה הפעם הראשונה, כנראה, שהבנתי מה המשמעות של חיים בעיר ניו-יורק. כעבור זמן נעשיתי אני עצמי לניו-יורקר, כשהצטרפתי לדירי העיר.

כמו רבים מתושבי ניו-יורק המשתדלים לעבוד קשה ולהצליח,  גם לך היו יותר מזהות אחת: היית מורה ואמנית מוסיקה, ריקוד ועוד. תרמת בהתלהבות לשני העולמות הללו-באותה מידה של מסירות. כעשר שנים אח"כ עזבת כור התוך אחד כדי לחזור לראשון, מקום הולדתך, ישראל. וכשבאתי לבקרך בפסח או בקיץ היינו סועדים יחד ומשוחחים ומשווים בדיונים ארוכים את שני המקומות שקראת להם "בית" -  כל כך אהבתי והערכתי את השיחות ההן. אך מעבר לניו-יורק/תל-אביב, היית כל כך סבלנית ונדיבה וסקרנית. ללא קשר למה שהיה מתרחש בחייך האישיים תמיד הענקת הרגשת רגיעה ותרמת עצה נבונה. קולך בלט בשל תחושת הרגיעה, התמיכה וההיגיון שנתן.

תכונות כאלה שהולך ונעשה קשה יותר למצאן בימים אלה...

נלקחת מאתנו יותר מדי מוקדם.

יהי זכרך לברכה.

בן

bottom of page