35
תמי, אני מנסה לעכל את העובדה הנוראה שאת אינך, זה לא נתפס. אני חושבת עלייך המון ונזכרת. כל הזמן עולה לי בראש מה היית אומרת על כל זה, על זה שמדברים עליך וכותבים עליך, בטח היית אומרת: מה? מה פתאום? והיית שואלת "באמת זה מה שאמרו עלי? וכל אלה היו? גם זו הייתה? וגם זה? וזה מה שהיא אמרה? עלי? את בטוחה?" כי זו תמי. כפי שאני הכרתי וחוויתי - תמיד מטילה ספק, מסייגת, מתרחקת, מפקפקת לא אוהבת להיות במרכז. אך עם זאת רואה ובוחנת, מתבוננת, קשובה וקולטת מצבים ובני אדם גם מרחוק ומהצר, ויודעת ומבינה ומנתחת ומסבירה הכל בחכמה וברגישות רבה. תמי, אדם כל כך מעניין ומורכב ומלאת סתירות פנימיות. בתוך הדמות המסתייגת המבקרת כל שמץ של זיוף או העמדת פנים, המתנגדת כל כך לנהלים, לחוקים, להגדרות ולמסגרות. בתוך המרדנות הזו הסתתרה נפש רגישה ביותר, הצמאה לאהבה ולהערכת הסביבה שאותה, לשמחתי, קיבלה בשפע ובשמחה בחודשי מחלתה, ואף דיברה על כך. תמי, שלעיתים הייתה מתעטפת במצב רוח "קרבי" ומסתגר. במקביל ידעה כל כך להצחיק ולצחוק ולהשתמש בהומור כדי לפתור מצבים מביכים. כמה נהנינו יחד לתכנן ולהמציא סיטואציות מצחיקות מחיי התלמידים לקראת הצגות סוף השנה בשנתיים האחרונות. לא נמצא שום במאי שיכול היה להוציא מהתלמידים שלנו יכולות משחק בימתיות כאלו יצירתיות, יש לי הרבה זיכרונות מתמי. אני רוצה לשתף בזיכרון אחד שכל כך משקף עבורי את תמי. אבי נפטר לפני 6 שנים בשיבה טובה בקבוץ. העברתי מסר לצוות שלא יגיעו ללוויה כי זה רחוק אבל איך שהתחילה הלוויה את מי אני רואה? את תמי. ברגע זה הרגשתי כל כך טוב, לא חשבתי שזה יהיה לי כל כך חשוב. אמרתי לתמי שלעולם לא אשכח את המחווה הזו. וזו תמי עבורי - כל כך רגישה לזולתה ובעלת טונות של חמלה ונתינה והכל בשקט ובצניעות, ללא חשבונות. תמי ואני עבדנו בצמוד כמה שנים כצוות מחנכות שכבה. לצד הקשיים שנבעו לעיתים מתפיסות שונות לגבי אופן ניהול הכיתה, תמיד התפעלתי והערכתי על הקשר יוצא הדופן שלה עם תלמידיה (ואת זה אני בטוחה שהיא הייתה אוהבת לשמוע) ואת היכולת שלה לגעת בהם, לראות אותם, למצוא בכל אחד מהם את הייחוד והיופי ופשוט לאהוב אותם. וזו בעייני תמצית מהותו ותפקידו של מחנך ותמי, הייתה מחנכת במלוא מובנה של המילה ונתנה למושג הזה כל כך הרבה משמעות. לעולם לא התייאשה מהתלמידים, גם כאשר כולם מסביב הרימו ידיים. גם כאשר תלמידים נעלמו לתקופות ארוכות, הייתה מנסה להגיע אליהם בכל דרך ולשדר להם שהיא כאן בשבילם ולרוב הצליחה. תמי, חלקים ממך הם עדיין חידה עבורי. רציתי להכיר אותך יותר להבין יותר ואולי לתת יותר - אך לא הספקתי. עזבת מוקדם מדי. אני מתגעגעת לשיחות הנפש איתך, לחוכמה שלך, לסיפורים שלך על ילדותך, על ביה"ס שבו לימדת בארה"ב, על אנשים שהכרת, על תלמידים שלנו שבגרו. רציתי לספר לך על כאלה שפגשתי ומה הם עושים היום - היית גאה לשמוע.
תמיל'ה, השארת אותי ואת כולנו עם תחושה של געגוע גדול וכואב ועם חור גדול בלב שאי אפשר למלא אותו, אך עם זאת, אני מרגישה שבורכנו שזכינו להכיר נשמה מיוחדת ויפה כפי שהיית.
ואסיים עם שיר של נתן זך "ציפור שנייה"
השיר מתאר מפגש של פעם בחיים
ראיתי ציפור רבת יופי
הציפור ראתה אותי
ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד
עד יום מותי
עבר אותי אז רטט של שמש
אמרתי מילים של שלום
מילים שאמרתי אמש
לא אומר עוד היום
נועה שמבן
