33
סיפרתי לחברה שיצאה לפנסיה על פטירתה של תמי ומקום הלוויה.
"איזו תמי?" היא שאלה
כתבתי לה: "תמי שלנו"
היא לא הייתה בארץ ונדהמה מאוד.
אחרי השיחה חשבתי כך, כך נזכור אותך תמי - תמי שלנו.
כמה טובה היית, כמה קשובה לכל אחד, לכל בקשה. כמה כשרונית ומיוחדת היית.
קשה לי לתאר את בית הספר ללא הפעלתנות שלך במגמה, בטקסים, כל הטקסים ניהלת בכישרון ובהתנדבות. חיוכך האמיתי והמאיר היה לי כמגדלור.
חבל שלא הכרתי אותך מספיק, הייתי לומדת על פועלך המבורך עם שכנינו הערבים ואף מזדהה איתך. כל כך צנועה ולא מנופפת בדגלים.
אתגעגע אליך חברתי הנעימה.
אהבתי אותך.
תמי שלנו, יהי זכרך ברוך.
עליזה זאנה, תיכון טכנולוגי "השרון" - נעמת
בת יקרה ואהובה, מוכשרת, צנועה ומלאת נתינה והקרבה.
אהבתי אותה כילדה, כתלמידה וכאשה בוגרת.
כבר כשהמשפחה עברה לניו יורק ממינסוטה תמי התבלטה בייחודיות שלה, בחשיבה המקורית והבוגרת שלה, ולא רק בדיבורים אלא בעשייה.
היא בלטה בכישרון המוסיקלי שלה - בצניעות רבה! כתלמידתי בבית ספר "כנרת" היא ליוותה את המקהלה ואת כיתתה כשהעלתה מחזמר, בנגינה בפסנתר בכישרון רב.
למרות שבשנים האחרונות מאז עלייתה ארצה נפגשנו רק פעם או פעמיים בשנה, בביקוריה בניו יורק או בביקורי בארץ, הקשר בינינו היה מאוד חזק. הרגשנו כמשפחה קרובה ובאמת בכל השנים המשותפות שלנו בניו יורק.
בתקופת ילדותה ובגרותה נהגנו כמשפחה קרובה, ערכנו סדרים ביחד, הדלקנו נרות חנוכה ביחד והרבינו בשירה. כמה חבל שתמי עזבה אותנו בגיל כל כך צעיר.
עוד דרך ארוכה עמדה לפניה עם יכולות, כישרונות ורצונות כל כך גדולים להתפתח, לתת ולתרום בהרבה שטחים.
לצערנו הרב והעמוק לא נותר לנו אלא להתנחם בזיכרונות הנפלאים שהיא השאירה מלבבות כולנו.
תמי, את חסרה לנו ואני מתגעגעת אליך!!
מרגלית
שולחת את אהבתי ממינסוטה.
תמי הייתה חברת ילדות שלי ואהובה מאוד.
מי ייתן ותלמידיה וחבריה ישמרו ויעבירו הלאה את
מה שלמדו ממנה.
כל כך טוב לי ללמוד שהייתה נערצת כל כך כמורה.
ניצה שייר
לבי נשבר לשמע החדשות הקשות, העצובות הללו.
תמי הייתה חברה לכיתה באוניברסיטת ניו יורק, בתיאטרון חינוכי.
נהנינו כל כך בלונדון ובשעורים שלנו.
היא תחסר לי מאד.
תנחומי למשפחתה, היא נלקחה מוקדם מידי.
אייבי הנצופולס
"נפלא כוחו של האדם המביט בניצן ורואה בו את הפרח
אשרי האדם המבין, כי גם הניצן המתקשה להיפתח ראוי לפרוח.."
תמי היקרה,
זכינו בך כמי שנרתמה לשמש כמחנכת ילדינו!
קיבלת באהבה גדולה חבורת נערים ונערות שהגיעו אליך אחרי לא מעט מהמורות בדרכם במערכת החינוך...
באישיותך הנעימה והמרגיעה הצלחת לגעת בכל אחד ואחת מהם. אפשרת לכל אחד להיפתח בקצב שלו כשנטעת בהם את התחושה שאת נמצאת שם תמיד בשבילם.
בהרבה תבונה ורגישות העברת להם מסר שהם אהובים ונמצאים במקום שמאמין בהם. ראית בכל אחד ואחת פרח בזר הפרחים שראויה את לקבל על עבודתך
החינוכית המסורה.
לצערנו המחלה הקשה קטעה את רצף עבודתך, אך לא את מה שכבר הצמיח שורש - את הידיעה שהם נמצאים במקום שלא יוותר עליהם.
בהערכה ובאהבה גדולה,
הורי תלמידי י"ב-4
