32

תמי היקרה,

​

הכרתי את תמי לפני עשר שנים בערך. את אביבה אמה של תמי הכרתי מילדות. ומאז, לאורך כל שנותינו הרבות שמרנו על קשר. הקשר הקרוב נקטע כשהמשפחה עברה לארצות הברית ונשמר רק במכתבים ובטלפונים בודדים.

והנה, יום אחד אביבה מגיעה אלי לקיבוץ יד מרדכי יחד עם תמי, בחורה צעירה, רצינית ושתקנית, בעלת עיניים ירוקות יפות וגדולות שהבנה עמוקה נשקפת מהן.

אביבה מספרת שתמי החליטה לעלות לארץ והיא מחפשת עבודה. שוחחנו על חיינו ועל התכניות לעתיד. תמי סיפרה לי על העבודות החינוכיות הרבות בהן עסקה, על היותה מורה לילדים בשכונות הקשות של הארלם, ועל היותה מורה ליוגה בניו יורק.

אביבה הוסיפה שתמי פתחה חוג יוגה לנשים בשדרות, שהייתה אז עיר

מופגזת יומית בטילים שנורו מרצועת עזה והיא נוסעת לשם במכוניתה הישנה והמקרטעת מידי שבוע במסגרת העידוד שנשים אלו זקוקות לו. בעצם, את רוב העובדות סיפרה לי אמה אביבה כי תמי לא אהבה לספר על עצמה, שמא יתפרש הדבר כהתפארות.

אבל מתוך הדברים עלה הרעיון שתמי תלמד יוגה בקיבוץ ביום שממילא היא נמצאת בדרום. הרעיון מצא חן בעיני כולנו.

וכך התחילה תמי לבוא אלינו לקיבוץ מידי שבוע ולימדה יוגה את נשות המקום שהתאספו סביבה. לאט לאט צמח החוג והתרחב, כולנו היינו מרוצות מאוד.

בהתחלה הייתה תמי מאופקת ביחסים אתנו, אך בהמשך "נשבר הקרח" ונתגלתה לנו תמי המחייכת, עם חוש הומור ועם טוב לב ונדיבות מדהימים.

תמי הביאה איתה לחוג קלטות של קטעי מוזיקה שהשמיעה לנו במהלך הפעילות ולימדה אותנו לשים בסיום כל חוג את השיר האהוב עליה "שתמיד תזרח עלינו השמש" - שכל כך התאים לחוג.

זכור לי סיפור אחד מיוחד מימי ההפגזות מרצועת עזה: אנחנו יושבות על המזרונים באולם היוגה הקטן, מותחות זרוע אחת וגובה וזרוע שנייה נמתחת הצידה, ותמי אומרת" תנסו להישאר עוד קצת בתנוחה" ופתאום האזעקה צורחת "צבע אדום, צבע אדום, צבע אדום, צבע אדום" ואנו כבר רגילות שתכף יבוא קול הנפץ של הטיל ולא כל כך מתרגשות ונשארות ישובות בתנוחה הדוממת, ותמי, שהתכוננה שנקפוץ במהירות אל חדר הביטחון מביטה בנו בתדהמה ונשארת לשבת גם היא. לאחר קול הנפץ ששמענו מרחוק למזלנו, תמי אומרת: "אני המומה, איך לא ברחתן...". אחרי החוג, כשכולן התפזרו, תמי אומרת לי: "זה אחד הדברים שאזכור כל חיי...".

כל שבוע אחרי חוג היוגה תמי הייתה באה אלי ואל אורי בעלי לארוחת ערב. אצלנו היא הייתה יותר פתוחה, שוחחנו הרבה וצחקנו, והייתה אווירה מאוד נעימה בינינו. רק מאוחר בערב הייתה חוזרת לתל אביב.

תמי התמידה בחוג כמה שנים עד שמצאה עבודה במשרה מלאה בבית הספר של נעמת. מאוד אהבנו אותה, מאוד אהבנו את שיעורי היוגה שלה. אני ראיתי אותה כבת נוספת שיש לי פעם בשבוע ואהבתי מאוד את שהותה אצלנו.

כששמעתי על מחלתה נחרדתי ונעצבתי מאוד. ידעתי את פירוש המצב ולבי כואב עליה כל כך. אני מתאבלת יום יום על תמי היפה, הנעימה, החכמה, טובת הלב והעדינה שעשתה טוב לכולם.

 

נורית לבנה, יד מרדכי