37

איני יכולה לתאר לעצמי אובדנך. תמי זה מנוגד לטבעם של דברים. אני כל כך מתגעגעת אליך תמי!!!

(אודה למי שיוכל לקרוא את דברי לכבוד תמי חברתי, ז"ל)

תמי חיה חיים פשוטים וטובים.  היא נתנה כל כך הרבה לכל כך הרבה אנשים בהוראה ובהשקעת האנרגיה שלה בעזרה לאחרים לקדם את חייהם. נפגשנו לפני 39 שנים בחדר ההתעמלות בביה"ס "כנרת" בבניין הסנצ'ורי בברונקס, ניו יורק. תמי בכיתה זי ואני בכיתה ו'. שיחקנו כדורסל כשהבנות האמריקאיות פטפטו על איפור ובנים. כיוון שאני אך זה הגעתי מישראל, הייתי נלהבת לפגוש מישהי שאוכל לדבר איתה עברית – מישהי שלא הייתה מבני משפחתי.

שתינו יצרנו קשר מידי והתחלקנו ברגשותינו על החיים בגולה. בימים ההם, מעט ילדים ישראלים חשבו שהיה להם "נחמד" לחיות באמריקה. נחשבנו ל"יורדות", מעין בוגדות...

אחרי כשלושים ותשע שנים של חברות והחלטת תמי לעלות ארצה, עדיין בילינו שעות רבות כשהשווינו את החיים פה בניו יורק – ההמונים, הכלכלה, אלימות, שכנים, משפחתיות, אינטימיות והחיים בארץ ושאלנו לאן אנו שייכות.

כמו משפחה, תמי ואני יכולנו להיפגש זו עם חייה של זו בכל עת ולמצוא קבלה ואהבה ללא תנאי...

מי ישיר קול שני של "מחר" ותריסרי שירי חנוכה?

תמי בחרה לחיות בגלות תכופות. היא עזבה דירה במנהטן ועברה לגור ליד תחנת הרכבת האחרונה בברוקלין. בקראון הייטס. כשהמקום המה מחב"דניקים ואנשים מהאיים הקריביים. היא לא השתייכה לקבוצה זו או אחרת, אך העריצה את דבקותם (זה קרה אחרי מהומות בין שתי קבוצות האוכלוסייה הללו, בעקבות תאונת מכונית שפגעה בילד ממשפחה לא יהודית. המהומות קרו עקב הסתה נגד יהודי השכונה. סמוך למעברה של תמי לגור שם החלה עבודה קהילתית במקום כדי לחדש את יחסי האמון בין הקבוצות).

בבואה ארצה תמי מצאה מגורים ביפו ולא בתל אביב הסמוכה, זאת משום שהעריכה אוכל ערבי טוב ואת חוף הים השקט ליד יפו. שם התרועעו אנשים לבושים לגמרי.

אולי משום שתמי נתנה כל כך הרבה לאחרים. היא בחרה סביבה שקטה לעצמה ובה חתולים בשפע. תמי לימדה ילדים בניו יורק, היא לימדה מתבגרים להתבטא באמצעות התיאטרון,
היא לימדה יוגה בשדרות בתקופה המתוחה שהתמשכה במקום,
היא לימדה בטייבה, היא לימדה את עצמה.

מהירה לצחוק במצבים אבסורדיים, טובה, מתנהלת בקלילות, 
מעשית, תמי הייתה שחיינית מצוינת, מוסיקאית, אישיות נהדרת
ואוהבת את הים בכל העונות.

שירתך תחסר לי, חברתי.

​

אלינוער