28
הספדים
מאז שנפטרה תמי, בתי שלי, איני מצליחה לכתוב הספד שלם ומספק. מדי כמה ימים כשמשהו בי עולה על גדותיו, אני כותבת.
באזכרת היום השביעי לפטירתה של תמי שלי, בהיותנו ליד קברה הטרי, אחרי שה"קדיש" ו"אל מלא רחמים" נאמרו, ומבלי לחשוב או לתכנן משהו, בדקתי מוכנות של רותי שלי להמשיך. עוד בטרם זיהיתי אני עצמי את העובר עלי, אולי ניתן לומר בדיעבד, את המתפרץ לצאת מתוכי. למה ומדוע?? ללא הכנה מוקדמת ואפילו לא ביטחון שמילות שירו של שאול טשרניחובסקי עדיין זכורות לי, פצחתי-כן, בקולי המאוד צרוד- בשירו המפורסם "אני מאמין". גם כאשר חשבתי על כך יותר מאוחר באותו יום לא נפתרה השאלה. פשוט אולי "נראה לי" השיר בלילה, כשחשבתי על תמי שלי ואפילו לא הספקתי לברר לעצמי למה ומדוע. את הלחן ודאי זכרתי, אך שני הבתים?? - בקול צרוד שבשנים האחרונות בקושי השתתף בשירת הדלקת נרות חנוכה ומאורעות שכמותם, לא נרתעתי מ"השמעתו".
מה שהלא-מודע מעורר! מששבתי וקראתי ופזמתי את השיר מצאתי בו אפילו יותר. מדהים למדי!
וגם עכשיו מוקדם בבוקר ושוב כרגיל אני חושבת על תמי, והשיר שוב מתנגן בי. מוכרחה להודות עכשיו, שמקריאת השיר משהו אכן קורה בי.
חשבתי שאולי כדאי לשאלך(כם) כמי שהכיר(ו) את תמי בימיה פה בארץ, אולי יעלו בך מחשבות, מילים, משפטים בהקשר הזה ואולי אוכל לנסות להבין טוב יותר, בעזרת המילים הללו, מה הולך עם הלא-מודע שלי. החלטתי לשתף אותך(כם), אעפ"י שעדיין כל כך קשה לי לכתוב על המסך.
אז למה, אמא, למה זולגות הדמעות מעצמן?!
!!וקשה כל כך ובלתי אפשרי
!?איך, איך אפשר להשלים- בדממה
!?איך אפשר לא לשאול שאלה
!?איך גם לא לזעוק בטרוניה?! ספק?! זעקה מרה
איך ייתכן?! האם הולכתי שולל?! קיויתי, רציתי, ביקשתי גם התחננתי - לילה ויום וחו"ח!!! מה באמת קרה פה בחודשים האחרונים? למה פה, בארץ מולדתי, סוף סוף ממש קרוב לבתי שלי, אהובתי שלי...
!והרי זה סותר כל כך מה שרצינו, שביקשנו, שהתחננו לו
אחרי כל השנים הללו, דווקא כשנדמה שהכל סוף סוף מסתדר, שנחיה פה בארץ!! ונשלים מה שלא עשינו כשהאוקינוס הפריד בינינו.
אֲנִי מַאֲמִין
שאול טשרניחובסקי
שַׁחֲקִי, שַׁחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׁח.
שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.
כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת
לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,
כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,
גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.
רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,
יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;
לֹא בָּרָעָב יָמוּת עֹבֵד,
דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל.
שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,
אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,
לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,
יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.
אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,
אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,
אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם
אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם.
יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,
וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,
בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,
עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.
יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,
דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי
לֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,
חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָי.
אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,
לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;
לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי
פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר.
מוזר כל כך תמושה שלי, לכתוב ככה אליך,פה, להקליד מילים בעברית במכשיר שעדיין כל כך קשה לי להתרגל אליו. קנינו אותו יחד, בעצתך, בביקורך הקודם אצלי בניו יורק, כבר שנתיים חלפו מאז. היו לך רעיונות ברורים איך זה יעזור לי כשאעבור ארצה. במשך הזמן לא השתמשתי בו, חסרת סבלנות לחידושים כשאנו עדיין כל כך רחוקות זו מזו.
תמי, ידעת ללמד את עצמך דברים חדשים, להשתמש בהם ולעזור לאחרים לפי צרכיהם.
הוספת לידע והמומחיות שלך במשך השנים וכך העשרת אחרים.
Laptop windows 10
