20
נסיעותיה של תמי לחו"ל
תמי ביקרה במקומות שונים בעולם בשנות חייה מלאות הפעילות. ברבים מהם טיילה עם המשפחה בשנות ילדותה ונעוריה, בעיקר בארה"ב אך גם באירופה - נורבגיה, שוויץ ועוד.
עם סיום התיכון, בקיץ 1984, טיילנו יחד בצרפת ומיד עם שובנו פרצה המחלה. גם לאחר מכן, לא נרתעה תמי מלמלא תפקידים כגון: מצילה בבריכה וחברות בנבחרת השחיה של האוניברסיטה, ואף ניצלה ימי חופשה לטיולים כמו נהיגה לאורך החוף המערבי של ארה"ב.
בנוסף, להשתתפותה בשבועות אחדים של לימודי תיאטרון חינוכי בלונדון ולביקורה באפריקה עם קבוצת המתופפים תמי השלימה בצרפת את הכשרתה כמורה לקונדליני יוגה שאותה עשתה בניו יורק. נסיונותיה אלה עזרו לה בהשתלבותה בארץ, כמו שכבר סופר. בתקופת עלייתה ארצה, ערכה תמי נסיעות שבועיות לשדרות על מנת לעזור לנשים שתפקידן היה מתן עזרה לקבוצות אוכלוסיה שנפגעו ממתח החיים בעיר שסבלה התקפות/הפצצות באופן קבוע. תמי התאימה את ידיעתה והכשרתה בקונדליני יוגה כאמצעי להשרות רוגע בקרב אותן נשים שעזרו לשאר התושבים.
בשנת 1993 נסענו כמשפחה לטיול שורשים. ביקרנו אז בבולגריה-ארץ הולדתו של אביה, שבתאי והוריו, ליזה ואליהו ז"ל. שם פגשנו חברי ילדות שלו והכרנו מדינה שהיתה נודעת ביחסה המגונן על תושביה היהודים. משם נסענו לבקר בפולין, מקום הולדתם של הורי אמה. החוויות בפולין היו אחרות, ה"פגישה" המרה עם הבתים שבהם נולדו סבתא בתיה וסבא משה ז"ל. זאת בנוסף לביקורים במחנות השמדה שמהם נצלו בעלותם ארצה, מה שלא קרה להוריהם, אחיהם ואחיותיהם.
באותו טיול שורשים היתה לכולנו חוויה חדשה ואחרת- פגישתנו לתקופה קצרה אך משמעותית עם בת הדוד, לימורי, שאך זה ציינה בת-מצווה. בעקבות הרשמים הקשים וגם בשל רגשות חמים שנתעוררו כבר אז בלבה של תמי כלפי לימור ושהתהדקו עם עליית כל אחת מהן ארצה שנים אח"כ, עשתה תמי נסיעה נוספת לבדה למרחקים. בסוף שנת 2011 נפגעה לימור קשה מאוד בתאונת דרכים נוראה ביפן. הקשר והחיבה שנבטו בין תמי ולימור בפולין ובארץ ותחושת הנאמנות והאהבה לבת דוד, הביאו את תמי לנסיעה מסוג אחר לגמרי, בנסיבות מאוד שונות.
תמי ובת דודה, לימור
תמי הגיעה לארה"ב מדי שנה, אך שני ביקורים היו משמעותיים:
בביקור הראשון נסענו שתינו ללוס אנג'לס לבקר את בת הדוד, אפתי ובן זוגה, פרנקי, כשבנם הבכור, עקיבא נולד. תמי שהכירה את אפתי מהיום שבו נולדה במינסוטה, התרגשה מאוד לראותה כאם לבנה הבכור (בתה נולדה ימים ספורים אחרי פטירתה של תמי).
הביקור השני בארה"ב, רחוק מניו יורק, במינאפוליס -שם גרנו בשנות ה-70. מטרת הטיול היתה בחלקה נוסטלגיה, אך היתה לה מטרה נוספת: תמי קראה בפייסבוק על מחלתה האנושה של ל', שהיתה בת כתתה ושאיתה התכתבה בשנים אחרי שעזבנו והחליטה לבקרה. היא טסה למינאפוליס לראשונה מאז היותה בת אחת עשרה ובילתה עם ל' את עיקר זמנה. היא הסיעה את שתיהן לוולנט גרוב - מקום התרחשותו של הסיפור ששבה את לבן של ילדות במשך השנים שבמרכזו עמדה הילדה לורה ומשפחתה ב"בית קטן בערבה".
מכתב לתמי מבת דודה,אפתי (2016).
