למעלה משנתיים בביה"ס "כנרת" בריברדייל, ניו-יורק, חלפו ועברו בהרגשת בית. המון אפיקים נעימים חברתית ומאתגרים אינטלקטואלית נפתחו בפני תמי. הכל נראה אפשרי ומעניין.

תמי נרשמה לביה"ס "פידלסטון" שהיה באותה שכונה וידוע ברמתו האקדמית והחינוכית הגבוהה. רבים מהתלמידים היו יהודים, אך בית הספר לא היה דתי.תמי התקבלה לבי"הס אחרי ראיון ובחינות קבלה, אך הצטערה על שלא יכלה להצטרף לחבריה תושבי העיר ניו יורק בבי"הס התיכון המדעי של הברונקסת שבבחינות הכניסה אליו הצליחה. היא לא הכירה אף אחד בפילדסטון וחששה. אמנם תמי גוייסה מיד ללוות בפסנתר מחזות שהועלו בביה"ס, למדה היטב, אך תחושת הזרות חזרה ועלתה מדי פעם ופעם. גם אי הוודאות לגבי המועד המדויק לשובנו ארצה השאירה את תמי מעט מסוייגת מלהתחיל חברויות חדשות.

 למרות זאת, תמי תמיד מצאה חברות ותכופות אף הזמינה אלינו אורחים   לסדר הפסח ולחגים אחרים. כמו כן, תמי הצטרפה לפעילויות הספורט אחה"צ - ריצה, שחיה ואפילו סופט בול- הללו דרשו השקעת זמן ונכונות לעמוד בלחצים שתחרויות הציבו והיא כמובן עמדה בכל אלה בענווה ואחריות לקבוצה.

בנוסף לזה, למדה תמי מוסיקה ופסנתר לפחות עד כיתה י"א. החיים לא היו קלים ולעתים היתה עליה במתח, כפי שקורה לא פעם בשנים אלה. השינוי במרץ שהיה מושקע בלימודים וההרגל להיות דמות מוכרת ומוערכת בחברה היו קשים לעתים ותמי ניתחה אותם וכאבה לעתים; היתה בקונפליקט פנימי בין הצורך לפתור בעצמה כל קושי והאכזבות שנקרו בדרכה פה ושם

למרות כל זה תמי התעקשה לצאת לעבודה אחרי שעות הלימודים בביה"ס ובחודשי הקיץ שבהם לא טילנו ו/או ביקרנו בארץ. בתקופות כאלה תמי השתתפה במחנות של תנועת הנוער "נעלה".