43

הפעם האחרונה שראיתי את תמי הייתה בחג החנוכה לפני כשנה בביתה לשעבר ברחוב בג'רט ביונקרס.

היא הגיעה בטיסה בזמן החופשה שלה מבית הספר ובילתה זמנה עם משפחתה וחבריה. כמו תמיד, נראתה יפה, מקסימה, חמה וחברותית.

כשהמכשיר להכנת לביבות לא נמצא, תמי התעקשה לרסק תפוחי אדמה באמצעים הישנים. היא העלתה נשכחות והצטחקה בהזכרה איך הייתה מקניטה את רותי אחותה הצעירה.

כשאביבה החלה בהכנות לחיסול הבית - תמי הגיעה. כשאביבה הזדקקה לניתוח - תמי הגיעה, לכבוד יום ההולדת של אביבה, תמי הפתיעה כשהזמינה בטלפון מישראל למסעדה שהייתה מוכרת כאהובה על אימה.

בהזדמנות אחרת תמי טסה לרומא לפגוש שם את אביבה ולחגוג את סדר הפסח עם חב"ד.

תמי תמיד כללה חברים שלה בהזמנות המשפחה לארוחות בחגים האלה. כשלימדה בבית ספר יוקרתי בגריניץ' וויליג' הזמינה תמי חברה שהסבירה לנו איך מלמדים חירשים.

בגיל ההתבגרות, כשלמדה בתיכון פילדסטון, כששאלתי אותה למה לא הלכה לתיכון היהודי "רמז", תמי צחקה וענתה שלא יכלה ללכת לבית ספר שמחייב בנות ללבוש חצאיות.

זכור לי גם איך פעם, בעלי ואני, שבתאי ותמי עשינו ניסיון כושל לראות את גולדה מאיר במדיסון סקוור גארדן, היה מידי צפוף ולא נכנסנו.

כמתבגרת לא היה נראה שנבהלה מדיאגנוזה רפואית לא טובה. חבריה אמרו שהיא הייתה נחושה בתכניתה לחיות חיים מלאים ואמנם כך עשתה.

כאישה צעירה, תמי בחרה לעזוב את ארה"ב ולחזור לישראל. היא הייתה אמיצה, ללא פחד, עצמאית ואידיאליסטית. בהתחלה גרה ועבדה בסביבה קרובה לישובים ערביים ולימדה אנגלית. אחר כך עבדה עם נוער שנזקק לשיטות למידה מיוחדות, שיעזרו כנגד קשיים ספציפיים. כסברה אמיתית, תמי הייתה חזקה כלפי חוץ ומתוקה , נעימה ובעלת רגשות בפנימיותה. בחייה הקצרים מידי היא הותירה את השפעתה החיובית על סביבתה.

 

רוז אביגד