top of page

40

כשאני חושבת על תמי אני חושבת על בילוי זמן ביחד, בדירתי או בדירתה, או ב"דיינרס" בניו יורק או בישראל, סתם מדברות ומדברות, ולא משנה על מה: אפילו אם עברו חודשים מאז שנפגשנו: כשנפגשנו היה זה כאילו לא חלף זמן רב. להיות עם תמי היה כל כך קל, טבעי, יותר מאשר עם כל חברי.

פגשתי את תמי לראשונה בתחילת שנו העשרים שלה, כשהייתה מצילה בבריכה שאליה הבאתי את כיתתי לשחות כל שבוע. החברות בינינו החלה מהר ואני עודדתי את תמי לבוא ללמד בביה"ס הציבורי מס 3.

שנים אחר כך, כשלימדה כיתות ה'-ו', היו מספר מורים בביה"ס שלקחו את תלמידיהם לחוף הים לטיול, למשל לברייטון ביץ'. שתמי הייתה שוהה במים 4 שעות רצופות, שוחה הלוך וחזור כך שבמשך כל הזמן שהיו ילדים במים גם היא הייתה שם, כדי שיהיו בטוחים.

אפשר לומר שזה נכון גם מעבר לשהייה בים. תמיד אפשר להיות בטוחים עם תמי משום שאפשר להיות אתה עצמך, לדעת שלעולם לא תשפוט אותך. האדם היחידי שתמי שפטה הייתה היא עצמה. בתקיפות ובחומרה רבה.

ראיתי את תמי כלוחם שאינו מתלונן וכאשת רנסנס, כולנו ראינו. לא היה שום דבר שלא יכלה לעשות. שום דבר שלא יכלה ללמד אם רצתה. בכל פעם שרצתה או הזדקקה "להמציא את עצמה" מחדש, תמי עשתה זאת.

זכור לי ששכרו אותה כמורת מחשבים בישראל, היא צחקה על חוסר הידע שלה. ואז היא לימדה את עצמה והייתה מצוינת בתפקידה.

מה שעשה את תמי למורה גדולה הוא מה שעשה אותה לחברה נהדרת – העניין האמיתי שלה באדם והעדר שיפוטיות.

תמי הייתה מאוד מאוד חכמה ויצירתית, הכישרון המוסיקלי שלה היה בחזית. אני זוכרת איך ניגנה יחד עם הנשים מה"קלבש" על השקרי שלה.

כשבראה לביתי, עזרה לי תכופות בפסנתר ולימדה את ילדי מקצבים פשוטים על תוף שהביאה להם. זיכרון מיוחד שלי – כשנגנה בפסנתר האפריקאי לפני עם כל כך הרבה נשמה.

תמי הייתה עמוקה, אך העומק שלה היה  מלווה בצניעות וקלילות. תמיד ידעתי שתמי חיה חיים פשוטים, ללא הרבה חפצים – רק החתול או שניים או שמונה... היא שילמה להאכלת חתולי השכונה ובריאותם. בנדיבות רבה.

כשבאתי לבקרה בישראל נתנה לי את מיטתה ולקחה אותי לבקר בכל מקום, מים המלח לים האדום.. הראתה לי את המדינה שחזרה לאהוב.

המון צחקנו ביחד, המון אהבה.

אינני מצליחה להוציא ממקומו את מספר הטלפון שלה, לחדול להביט בפניה בצילומים,

אני מחכה שתבוא לפתע, בלי התראה מוקדמת, מחייכת, אצילית.

תמי השאירה בליבי חור גדול וזיכרונות לכל החיים.

אוהבת אותך, חברתי, תמי,

תמיד אוהב.

לוסי רובין

bottom of page